פסק-דין בתיק ע"פ 2559/07

1.         בפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ד. פיש), מיום 9.8.07, בת.פ. 4160/04.

2.         המערערים הורשעו בבית המשפט קמא בעבירות של ביצוע עבודות בניה במקרקעין ובשימוש בלי היתר בניגוד לסעיפים 145, 205, 206, 208(א), 218, 219 ו-221 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק), ביחס למבנה המצוי בגוש 20324 חלקה 6 באום אל פחם.

            הוטלו עליהם קנסות וכן ניתן צו להריסת המבנה, שתקפו הותלה למשך שנה מיום מתן גזר הדין (10.7.08).

            המערערים הגישו בקשה לפי סעיף 207 לחוק, להארכת המועד לביצוע צו ההריסה ובית המשפט קמא דחה את הבקשה , בהחלטה מיום 9.8.07, ומכאן הערעור.

3.         לטענת המערערים, קיימים סיכויים טובים לשינוי ייעוד המקרקעין בו מצוי המבנה נשוא צו ההריסה, מקרקע חקלאית לקרקע למגורים ולצרכי ציבור, בהתאם לתכנית שהוגשה על ידם וע"י גורמים מעוניינים נוספים ובתאום עם הרשות המקומית.

            כן טענו כי תלוייה ועומדת בפני הועדה הארצית לתכנון ולבניה, התנגדותה של עיריית אום אל פחם לתמ"מ/6, החלה על המקרקעין, וכלולה בה עתירה לשינוי ייעוד המקרקעין למגורים ולצרכי ציבור.

לפיכך, טוענים המערערים כי מן הראוי להמתין עד להכרעת הועדה הארצית בעניין וכי לא ייגרם נזק לאינטרס הציבורי בהשארת המבנה על תילו עד לסיום ההליכים האמורים, תוך שמירה על קיום צו ההפסקה השיפוטי ועל צו איסור השימוש במקרקעין.

עוד טענו המערערים, כי משך שנים רבות סבל הישוב אום אל פחם מהזנחה קשה של הרשויות בתחום התכנון והבניה, וגם בעובדה זו, יש לטענתם, כדי להוות טעם טוב להארכת המועד לביצוע צו ההריסה, בשנה נוספת, כמבוקש על ידם.

4.         לטענת המשיבה, יש לדחות הבקשה.  ....... הליך ההתנגדות הנ"ל לתמ"מ/6 מצוי בשלב ראשוני ביותר ולא ניתן לצפות מתי יסתיים והאם בסופו יוכשר המבנה נשוא הערעור למגורים ויקבל היתר כדין. לטענתה, קיימים עדיין מספר שלבים בטרם תוכרע ההתנגדות ובכל מקרה, אין בכך כדי לאפשר מצב בו מבנה שהוקם ללא היתר ובניגוד לתכנית, תוך קביעת עובדות בשטח לא ייהרס, על אף קיומו של צו חוקי המורה על כך.

כן טענה המשיבה כי בית המשפט ייענה לבקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה, רק אם שוכנע כי קיים סיכוי ממשי שיינתן למבנה היתר תוך זמן קצר, ואין כך הדבר במקרה הנוכחי.

5.         לאחר ששמעתי טענות הצדדים ועיינתי בטענותיהם בכתב, לרבות במפות ובתצלומים שצרפו, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור.

            מהחומר שבפני עולה כי המערער ביצעו במקרקעין, המצויים בשכונת עין אברהים באום אל פחם, עבודות בנייה נרחבות, ללא היתר, ובנו מבנה למגורים בן 3 קומות ובו 2 דירות, בשטח כולל של כ-600 מ"ר.

6.         ברע"פ  4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה  "אונו", פ"ד נו(3), 49, נקבע אמנם כי לבית המשפט שיקול דעת רחב ועמוק להאריך המועד לביצוע צו הריסה וכי "בית המשפט אמור ליתן  ארכה לעבריין - בנייה 'אם ראה טעם לעשוטת כן', וטעם פירושו 'טעם טוב'" (ראה, שם, בעמ' 60).

שקילת הנסיבות במקרה הנוכחי, מביאות, לדעתי, למקנה, כי אין הן מצדיקות הענקת ארכה נוספת.

            בהחלטתו, ציין ביהמ"ש קמא, כי המבנה הנ"ל הוקם כבר בשנת 2004 וכבר אז ידעו המערערים כי הקמתו נעשתה בניגוד לדין.

            בית המשפט קמא ראה בחומרה רבה את התנהלותם של המערערים בתיק זה, וכך נאמר בגזר הדין:

"מדובר במקרה חמור. החומרה טמונה ברצף האירועים שתחילתם בגילוי ביצוע העבירות, המשכם בהתעלמות מצווים שיפוטיים ובאי ציות להם וסופם בביצוע עבירה של מניעת נציגי הועדה הממילוי תפקידם, והטחת איומים כלפיהם. רצף העבירות מצביע על התעלמות מכוונת ושיטתית של הנאשמים מהוראות החוק ומנסיונות נציגי המאשימה להביא להפסקת הבניה ונסיו ןעיקש לקבוע עובדות בלתי הפיכות בשטח".

יש לזכור כי על אף כל זאת, עם מתן צו ההריסה, ניתנה למערערים ארכה של שנה, מיום מתן גזר הדין, לביצועו.  גם תקופה זו חלפה כבר לפני למעלה מ-3 חודשים.

מדברי ב"כ המשיבה עולה כי הדיון בהתנגדות לתמ"מ/6 עלול להתארך עוד זמן רב. המערערים לא סתרו דברים אלה.